רבים רואים בפרק ו ( כולו או התחלתו , פסוקים א-ו ) חלק בלתי נפרד של פרק ה , או השלמה לו . ברור שלפסוקים א-ו יש זיקה לשונית לעניין הקודם : אחרי "אלך אשובה " ב-ה , טו בא עתה ישראל , או דובר מטעמו , ומצהיר ב " שיר חרטה" "לכו ונשובה . " הביטוי "כי הוא טךף וירפאנו" מתקשר עם "לךפא " ו " אטרף" שבפרק ה , יג-יד . הדימוי "שחר נכון מוצאו , " שיש המתקנים אותו ל"כשחךנוהו כן נמצאנו , " מתקשר עם 'ץשחך ( נ ) ני" המסיים את פרק ה . כמו כן חוזרת כאן התקבולת אפךים-ןהוךה ( פסוק ד בפרק ו , השווה ה , יב-יד , ( ואפשר גם ש"משפטי ( ף ) כאור יצא" ( פסוק ה בפרק ו ) בא כנגד "ךצוץ משפט " שב ה , יא . חוקרים שונים רואים , אפוא , בששת הפסוקים הראשונים של פרק ו המשך ישיר לפרק ה : ה ' מספק לישראל הזדמנות לשוב אליו , אך תשובה זו מתבטאת כנראה שוב בהבאת קורבנות בלבד , ואינה אותה תשובה אמיתית שבלב שדורש ה ; ' הנביא מסתייג בשם ה' מתשובה חלקית ובלתי מחייבת זו . הוא אף תוקף כנראה את שליחותם של נביאי השקר ( פסוק ה . ( הושע מכריז על חפצו האמיתי של ה : ' דעת אלהים ( ד , א ) וחוזר על הרעיון הנבואי הקלאסי , האומר שה' אינו רואה את הע...
אל הספר