ספר הושע מיוחד ושונה בלשונו ובסגנונו מספרי הנביאים הקלאסיים בני תקופתו עמוס , ישעיהו ומיכה . הוא חריג גם בשימושו המיוחד והאופייני לו במטבעות לשון שכיחות בספרות המקראית הקלאסית של ימי בית ראשון . דבר זה מתבטא , בין השאר , בצורות היחידאיות שלובשים בספר הושע כמה פעלים בנטייה , כמו : "הזנה " בהפעיל ( ד , י , יח , ( במקום הצורה הנהוגה , " זנה" בקל ; "תרגלתי" ( יא , ג ) במובן "הרגלתי ;" "אוכיל" ( יא , ד ) משורש א . כ . ל , שמשמעותה כנראה "אאכיל , " ועוד . לאלה מצטרפות צורות מיוחדות של השימוש במקור , כמו : "אלה " ( ד , ב ) במקום "אלות ;" או השימוש המוזר "וכחכי איש גדולים" ( ו , ט , ( כנראה במקום "כרוכות . " גם השימוש ב"להוציא" במבנה התחבירי המסוים "ואפויים להוציא אל הךג בניו" ( ט , יג ) הוא מיוחד . לפעמים , במקומות שהיינו מצפים בהם לשימוש בצורת המקור , מופיע דווקא פועל בנטייה , כמו : "כי הואיל הלך אחרי צו" ( ה , יא ) במקום "הואיל ללכת ;" וכמוהו : "כי לא אוסיף ע 1 ד ארחם " ( א , ו ) במקום "לא אוסיף עוד לרחם . " לאורך כל הספר , למן פתיחתו ועד לסיומו , מופיעות צורות תחביריות מיוחדות , החל ב " : ...
אל הספר