המלך דוד , בדומה למלכי הקדם הגדולים , רצה להקים מקדש לאלוהי ישראל בירושלים , לאחר שהניח לו ה' מכל אויביו . הוא פנה לנתן כדי לקבל את הסכמתו . אמנם לא אמר בפי רוש , כי בכוונתו להקים מקדש , אך העניין מסתבר מהרמז שבדבריו , כאילו לא גמר את דיבורו : "ךאה נא אנכי יושב ? בית ארזים , וארון האלהים ישב בתוך היךיגגה" ( ב . ( נתן מסכים כביכול לרמז , אפילו בשם ה : ' "כל אשר בלב ; 1 ף לך עשה , כי ה' עמך ) " ג . ( כאילו שיסע נתן את דברי דוד : אין לו צורך כלל בהסכמה ; ה' עמו , ומה שיחליט ודאי יהיה לרצון לפניו . אלא שבלילה נגלה ה' לנביא והודיע לו בחזון , שלא דוד אלא בנו יבנה בית לשמו . הנביא אף מרחיב את המושג "בית : " בית במובן מקדש ( פסוקים ה-ז , יג , ( בית במובן בית מלוכה ( פסוקים יא , טז ; והשווה דברי ההודיה של דוד בפסוקים כה-כז , כט . ( שימוש זה במשמעיו השונים של " בית" מעניק לדברי נתן חידוד לשוני אידיאי . כאשר רוצה דוד לבנות בית לה , ' אומר לו הנביא : לא , ה' יבנה לך בית : "להגיד לף ה' כי בית יעשה לף ה "' ( יא . ( זהו בעצם הציר של החזון . שלילת האפשרות מדוד לבנות בית לה' מלווה בשיווי גדולה יתרה למ...
אל הספר