למערכה על ירושלים . ואולי גם עצם ההסתערות בעמק רפאים היתה מלווה פשיטות של הפלשתים מצפון לירושלים . אולם בעקבות הניצחון בעמק רפאים החלה נסיגתם גם מהר אפרים . דוד לא הרפה מהם והכה בהם מכה ניצחת , עד שהשתלט לחלוטין על הר אפרים . שוב לא היתה להם אחיזה ביהודה ובאפרים בימי דוד ושלמה , אלא שגזר נשארה בידי הפלשתים עד ימי שלמה , כפי שמסתבר מהכתוב , בספר מלכים א ט , טז , הנראה כאותנטי . אילו היה המדובר רק במנוסה מעמק רפאים , לא היה המחבר רואה לציין את כיוון הנסיגה " מ ?! בע . " אך כשהתרחבה המערכה ( לא המנוסה , אלא המערכה ) גם בהר אפרים , היה טעם להעלות את כיוון הנסיגה ( או הרדיפה ) בתום המערכה כולה ? . זהו הרקע ההיסטורי . אך לא היה זה מעניינו של מחבר ספר שמואל למסור ידיעות בעלמא על תולדות המלחמות ; ממנהגו היה לברור ידיעות אלה ולשוות להן ממד אידיאי - לפי המגמה הפרו דוידית המפרנסת את הספר , ולפי מודעותו של המחבר לתכלית כתיבתו : לגלות את יד ההשגחה המכוונת , את המעשים והמאורעות . ואמנם , נראה כי פה בא המחבר להורות , שדוד הוא שהכה את הפלשתים מגבע ועד גזר . שאול , שנלחם באזור נבע מכמש ( שמואל א יג , ב...
אל הספר