הנבואה שלפנינו פותחת בתוכחה קשה על שטחיות אמונתו ועל צביעותו של העם , הבאות לידי ביטוי בטרונייתו כלפי האל : "למה צק ? נו ולא ראית ענינו נ ? שנו ולא תךע" ( ג . ( בחלקו השני של הפרק עובר הנביא מתוכחה וגינוי להתוויית דרך והבטחת גאולה מותנית . הצום שהנביא מתכוון אליו הוא ככל הנראה מסוג הצומות , שהציבור גוזר אותם על עצמו לרגל מצוקה קשה . בירמיה לו , ט נזכר צום מסוג זה : ... " קראו צום ל 9 ני ה' כל הץם בירושלים , " והרקע לו הוא התקרבותו של מלך בבל לירושלים ( עיין '' עולם התנ"ך , " ירמיה שם . ( בספר יואל מצויה דונמה נוספת : "גץב * ץדי 3 כל לבבכם ובצום ובבכי וב ^ קפד '' ( ב , יב . ( בהמשך מתוארת עצרת העם , כשהוא נושא תפילה : "חוקה ה' על ע 5 ף" וגו' ( שם , יז ; ראה נם שופטים כ , כו ; יונה נ , ה ועוד . ( סוג זה של צום הוא היחיד הנזכר במקרא במפורש , פרט לצומות הזיכרון ( ראה על כך לקמן ;( מקורו בתפיסה , שהאדם מפגין בצום את חרטתו ואת צערו על חטא שחטא , או את כניעתו המוחלטת לפני האל , שאליו הוא פונה בבקשה . כלומר : מדובר בצום , שאדם פרטי גוזר על עצמו בעת צרתו ( כגון שמואל ב יב , טז-כג ; נחמיה א , ד ...
אל הספר