טקס הנפת העומר חורג מסדר המועדים בפרקנו בכמה עניינים.- הלשון "כי תבאו אל האךץ" מכלילה טקס זה במפורש במצוות התלויות בארץ ( וראה להלן , בפרק כה , "דיני קדושת הארץ ;( " יום הטקס אינו מוגדר כ '' מקרא קדש , " ולא חל עליו איסור מלאכה ; לטקס הנפת העומר אין תאריך בלוח השנה ; תפקידו של הכוהן בטקס הנפת העומר נזכר במפורש , בעוד שבמועדים האחרים בפרקנו מסתברת נוכחותו רק במרומז מעצם החובה להקריב אע \ ה לה ; ' סיום הפסקה : "ןללזם ןקלי ןכךמל לא תאללו עד עצם היום הז ; ה עד סביאבם את קלבן אלהיבם" מלמד , שתכליתו של טקס הנפת העומר היא להתיר את האכילה מיבול השנה החדשה , בדומה לדין החלולים בויקרא יט , כג-כה , המתיר את אכילת פרי העץ בשנה החמישית רק לאחר הקדשת פרי השנה הרביעית לה' ( וראה לעיל , בפירוש לפרק יט , כגבה . ( אף הפתיחה לדין הלולים : "ןכי תבאו אל האךץ ? 1 טעל 1 ם כל עץ / ' הזהה לזו של פסקתנו , מלמדת , שהעורך שיבץ בפרקנו חומר , שלא נכלל במקורו בסדר הקורבנות שבבמדבר כחכט . נראה שמקורו של טקס הנפת העומר במנהג עממי קדום , הקשור בהווי החקלאי , ובו ביקשו המאמינים להודות לאל על השפע שהעניק להם ולבקש על המש...
אל הספר