המלך נזכר בפסקתנו כשם אלוהות זרה , חסרת זהות אתנית , האסורה באיסור חמור על בני ישראל . בספר ויקרא נזכר המלך חמש פעמים , מהן ארבע בפסקתנו ( פסוקים ב-ה , ( ואחת - בפרק יח , כא . מחוץ לויקרא נזכר המלך רק עוד שלוש פעמים : במלכים ב כג , י ; בירמיה לב , לה , ורק במלכים א יא , ז הוא נזכר כאל עמוני , בתוספת כינוי גנאי : "ולמלך שקץ ? ני עמון . " אולם באותו פרק עצמו ( פסוקים ה , לג ) ובמלכים ב כג , יג שם האל הלאומי של עמון הוא מלכם , וספק אם ניתן לזהות את המלך עם מלכם . המאפיין את המלך בכל הכתובים הללו ( להוציא הזכרתו כ '' שקץ בני עמון ( " הוא אזכורו בקשר למאמיניו , המקדישים לו את צאצאיהם . בפסקתנו ההקדשה היא באמצעות הפועל נתן , ואילו בפרק יח , כא ובאזכוריו מחוץ לויקרא - גם באמצעות הפועל העביר : " להעביר למלך . '' במלכים ב כג , י ובירמיה לב , לה נוסף לפולחן המלך אפיון חדש - הוא נקשר לפולחן אשר בתופת בגיא בן הנם , מדרום לירושלים , ואילו במלכים ב כג , י מתרחב הביטוי ונאמר : "להעביר ... גאש למלך . " נושא ההעברה באש בגיא בן הנם מבלי להזכיר את המלך חוזר בירמיה ז , לא ; יט , ה ; דברי הימים ב לנ , ו ( ...
אל הספר