כמה יסודות במעמדו החברתי משפטי של המצורע , כפי שהם משתקפים במקרא , מוצאים להם מקבילות מעניינות במקורות המזרח הקדום , ומקבילות אלה שופכות אור על העדות המקראית . על פי המקרא נחשב המצורע לטמא , ועל כן הוא נמנה עם אנשים טמאים מסוגים שונים ( ראה גם ינ , מד-מו ; במדבר ה , ב-ד ; השווה שמואל ב ג , כט . ( כטמא היה עליו לנקוט כמה אמצעים לבל ידביק אנשים אחרים ולבל יטמא את המחנה ואת סביבתו . תחילה היה עליו להתנהג כמתאבל על מת : לפרום בגדיו , לפרוע ראשו , לעטות על שפם ( להסתיר פניוז ) ולהכריז לכל הקרב אליו " ק \ מא , עמא" היינו : להזהיר את הסובבים ' אותו מסכנת ההידבקות ( יג , מה-מו . על הקשר התמטי בין המצורע ובין המוות וממלכת המוות יעיד גם הפסוק בבמדבר ה , ב , שם הוא מוזכר בצד הטמא לנפש ; על קשר זה ראה עוד לה לן . ( חמורה יותר היתה הדרישה לבודד את המצורע מהחברה על ידי סילוקו אל מחוץ למחנה ( יג , מו ; במדבר ה , ב-ד ; יב , יד-טו ; השווה דברים כג , יא-טו ) או אל מחוץ לעיר ( מלכים ב ז , ג ; השווה מקרהו של המלך עוזיה , שהורחק ממשרתו ובודד ב"בית החבשית" מלכים ב טו , ה ; דברי הימים ב כו , כא . ( המצו רע ...
אל הספר