ההבחנה בין החיות הטהורות והטמאות טעונה פירוש , וכל פירוש שיטתי , שתכליתו להסביר את הרקע להבחנה ביניהן , חייב לענות על השאלות הבאות : מדוע עוסק ויקרא יא בדיני אכילה בלבד ? למה אין החיות האסורות למאכל טמאות בעודן בחיים , ולמה אין הן מעבירות טומאה ? לשון אחרת , למה אין החוק אוסר כל מגע עמהן ? העובדה שגרעין החוק שלפנינו ( פסוקים א-כג ) עוסק באיסור אכילת חיות טמאות , נותנת יסוד להנחה , שלא הטומאה , אלא הימנעות ממאכלות אסורים היא עיקר כאן . ואכן אמנם אין נתבעים להימנע מטומאה מן הסוג שמצאנו בפרקים יב-טו ובבמדבר יט . יחסי מין או כניסה לבית מת אינם נאסרים , למרות העובדה , ששני המצבים גוררים אחריהם טומאה . מכאן שההיטמאות אינה בגדר חטא . בניגוד לכך , אכילת מאכלות אסורים דומה ליחסי אישות אסורים . לפי ויקרא כ , יז-כה מאכלות אסורים דומים לגילוי עריות , דבר הפוגם בקדושת העם ובייחודו ? . זמן רב לפני הופעת הכהונה הישראלית הועדפו סוגים מסוימים של חיות מבויתות לשמש כקורבנות לאלים מקומיים . ידוע לנו , כי בעלי חיים שהוקרבו באוגרית , היו זהים לבעלי חיים שהוקרבו בישראל . רק סוגים מסוימים נחשבו ראויים להקרבה ...
אל הספר