דין זה , בדומה למצוות המעשר ( לעיל יד , כב-כט ) מבליט את גישתו המיוחדת של ס " ד לפולחן . במקורות שקדמו לס"ד נדונו שלושה סוגי בכורות : בכור אדם , בכור בהמה טהורה ובכור בהמה שאיננה טהורה ( שמות יג , א , יא-טז ; כב , כח-כט ; לד , יט-כ ; ויקרא כז , כו-כז ; במדבר יח , טו-יח . ( ס " ד מתעלם מסוגיית בכור אדם ובכור בהמה שאיננה טהורה , ודן רק בבכור בהמה טהורה . נראה שהתעלמות זו באה כהתרסה נגד היסודות המיתיים והמאגיים שכלולים היו במצוות אלו . אשר לבכור בהמה טהורה , אף כאן מוצא בעל ס '' ד מקום לשינוי : על פי המקורות הקדומים ניתן הבכור לרשות הקדושה , לה' או לכוהן , ואילו ס"ד קובע כי הבכור שייך לבעלים ועליהם לאכלו "במקום אשר יבחר " ( פסוק כ . ( בכך יוצר ס " ד זיקה בין הבכור לבין המעשר , מציב את שניהם באותה קטגוריה , וקובע דין אחד לשניהם ( ראה יב , ו , יז ; יד , כג . ( על סמך השוואה לדין המעשר ( יד , כב ואילך ) ניתן להסיק כי בדומה למעשר אף את הבכור ניתן לחלל בכסף . חידוש זה עומד בסתירה מפורשת לנאמר בס " כ אודות האיסור לפדות את הבכור ( ויקרא כז , כו-כז ; השווה במדבר יח , יז . ( מגמה זו של ליברליזציה ...
אל הספר