הפסקה הראשונה עוסקת ב " נביא" אשר "ןקום בקךבןל" ( ממש כלשון ההבטחה להעמדת נביאים לישראל , להלן יח , טו , יח , ( והוא מודיע " ) ןנתן אליך (" על אות או מופת שהתקיימותם תוכיח כי יש לציית לדרישתו לעבוד אלהים אחרים . והנה בא והיה האות והמופת אשר דובר . על פי הקריטריון המובא להלן ( יח , כא-כב , ( זוהי ראיה גמורה לכאורה שאכן דבר האלהים בפיו . אף על פי כן , אין לשמוע לו , כיוון שהדברים שאמר מוכיחים בעצם מהותם שאינם צו של ה ' ; אמת מידה חיצונית במופתים אינה עולה בכוחה על אמת המידה הפנימית - תוכן דבריו . הנביא יומת , כי דיבר דברי זדון ומרי כנגד ה' " ) סךה , " משורש סר"ר ;( וההסבר לאירוע זה הוא : "כי מנסה ה ' אתכם , " ולכן הניח לנביא לעשות את מעשהו . הניסיון נועד לבחון אם אהבת ה ' והכרת ייחודו טבועות בעם עד כדי כך שאפילו אות ומופת לא ישכנעו אותם לקבל את דבריו של נביא זה . אף על פי שהאיש שמדובר בו איננו נביא וה ' לא שלחו , מכנה אותו הכתוב נביא , כפי שהוא מציג את עצמו . כך נוהג הכתוב גם במקומות אחרים , כגון להלן יח , כ ; ירמיה יד , יד . המונח נביא שקר נטבע רק בתקופה מאוחרת : בתרגום השבעים ( pseudo...
אל הספר