אני - כותבת פרק זה - מדריכה פדגוגית ותיקה במכללת קיי , אך חדשה כתכנית שח"ף . המשימה לכתוב פרק זה הוטלה עליי , בתקווה שאגש לכתיבה ממקום "נקי" ואובייקטיבי יותר , וכך תהיה הסתכלותי על הדברים הנאמרים בידי הסטודנטים והצוות בפרוטוקולים השונים מדויקת יותר . הפרק הוא תולדה של קריאה שלי בראיונות קבוצתיים ובראיונות אישים שנערכו עם הבוגרים , בידי אנשי צוות התכנית ושל התוכנות שאני מפיקה מהם . הראיונות נערכו במהלך השנים למן המחזור הראשון שסיים את לימודיו במסגרת התכנית ועד היום . התכנית היא ניסוי משותף לצוות ולסטודנטים , לכן הקשר עם הבוגרים הוא חלק חשוב בהתנהלות הצוות . העשייה החינוכית של הבוגרים יכולה ללמד על התכנית ועל נקודות החוזק והחולשה שבה . על הקשר הזה שבין התכנית לבין בוגרים בא פרק זה לספר . אחת הסטודנטיות המנסה להסביר במבט לאחור כיצד החלה את צעדיה כתכנית , מספרת : ... בהתחלה מגיעים עם איזו הססנות וחשש מסוים . הרי אף אחד לא אמר לנו מה זה שח"ף ... ומה זה באמת שח"ף ? התכנית להכשרת אקדמאים במכללה לחינוך ע"ש קיי , החלה בשנת 2001 כתכנית ניסויית , אך לא כמובן השגרתי של המילה . הסטודנטים חשבו תחילה...
אל הספר