הציטוט שלהלן , מתוך יומן המסע של יעל עם תום שנת לימודיה הראשונה בשח"ף , דן בשאלה המרכזית המעסיקה את מרבית הסטודנטים להוראה : שאלת ה"כלים" והציפייה לרכוש כלים מוגדרים להתנהגות ולהתמודדות בסיטואציות שונות . הקטע מציע מבט אישי רפלקטיכי על המשמעות של "חווית התכנית" בהקשרים של "כלים , " למידה והוראה ... : יום אחד , באחד משיעורי חכמת המעשה , כאשר שוב התלוננתי על כך שאני לא מקבלת כלים ... אז בבי נתנה לי כלי ... היא הגישה לי סיכה משרדית פשוטה , קטנה ושחורה ... ואמרה לי.- "קחי לך כלי . " ... הבטתי בה בתדהמה ... ואז הייתה לי מעין הארה ... אז הבנתי פתאום את מה שלקח לי כמעט שנה שלמה להבין ואף גרם לי בכלל לפקפק בחשיבותה של תכנית הלמידה הניסיונית , תכנית שח '' ף . הבנתי שבשח '' ף כן נותנים כלים אבל ... צריך ללמוד איך לרכוש את הכלים הללו . הבנתי גם שלמעשה הכלים הללו נמצאים בי ועליי ללמוד כיצד להביא אותם לידי ביטוי , כיצד להוציא אותם אל הפועל בשטח , בשדה ... אז גם אם לא תמיד היה מעניין ולא פעם מצאתי עצמי נדהמת מסיפורים של עמיתיי ללימודים שלעתים נראו לי טיפשיים ולא רלוונטיים לדיון , בסופו של דבר למדתי ...
אל הספר