פרק זה נועד להציג את מגוון אמצעי התקשורת ששימשו את גופי השלטון לגיוס דעת הקהל למטרותיהם . הלומדים יגלו בו מתאם בין שלושה גורמים : אמצעי התקשורת , תוכן המסר וקהל היעד . כך , למשל , מסר שנועד למשכילים יודעי קרוא וכתוב עבר באמצעים שונים מאשר מסר שנועד לקהל אנאלפביתי . עד אמצע המאה החמש-עשרה לספירה נותרו חושי הקליטה של האדם ברמתם הטבעית הראשונית . טווח אפשרויות הקליטה של החושים קבע את אופי התקשורת בין בני האדם . אמצעי התקשורת המוגבלים בתקופה העתיקה היו הסיבה לכך שהתקשורת הייתה פרפורמטיבית , כלומר אופיו של שידור המסר וקליטתו היה מוחשי ורגשי , כנגזר מאופיים המוחשי והישיר של אמצעי התקשורת . זאת , בניגוד לקליטה מופשטת ומתווכת המאפיינת את הכתיבה ואת הקריאה . האופי המוחשי של אמצעי השידור והקליטה קבע את הערוצים שבהם העבירה המלכות את מסריה . אמצעים אלה כוונו לחושי הקליטה הראשוניים של הנמענים ועוצבו בהתאם לכך . השמיעה והראייה היו החושים העיקריים להעברת המסר . חושי המימוש , הטעם והריח היו ונשארו בעיקר לתקשורת בין-אישית . בהתאם לאמצעי קליטה אלה - ראייה ושמיעה - אמצעי השידור נחלקו לשלושה : א . אמצעים ...
אל הספר