העברת מסרים לציבור היא מרכיב קבוע בהתנהלות השלטון , ויש לבחון אותה על רקע השאיפה של המרכז השלטוני להנחיל לאוכלוסיית הממלכה ערכים ומושגים משותפים . מסרים של תעמולה ושכנוע נקבעים על פי האינטרסים של השכבות השליטות , המנהלות את הממלכה , והם נועדו לטפח ולשמר את תמיכת העם בהן . כך נבנית "תמונת מציאות" נוחה לשלטון המשרתת את הסדר החברתי והמדיני . האנשים המופקדים על ניהול הממלכה הם אלה המופקדים גם על מעשה השכנוע . אידאולוגיה זו לא קיבלה במקרא ניסוח פורמלי מסודר ושיטתי , אבל אפשר לזהות אותה ולחשוף אותה . מעבירי המסר המקראי בחרו לכלול ביצירותיהם את האירועים והרעיונות שתאמו את השקפת עולמם ואת מגמותיהם , והעלימו או עיצבו מחדש את האירועים שהיו עלולים לשרת מגמות אחרות . הדוגמה הבולטת ביותר היא תיאור תולדות ימי הבית הראשון בספר דברי הימים לעומת תיאורם בספרים שמואל ומלכים ( למותר לציין שגם ספרים אלה מציגים את המציאות בהשתקפותה בעיני מחבריהם . ( דמותו של דוד המלך מוצגת בספר דברי הימים בצורה שונה לחלוטין מאשר בספר שמואל . אילו נמצא בידנו רק ספר דברי הימים היה דוד המלך לובש דמות של אדם אידאלי , שלא חטא , ...
אל הספר