לפי הגישה הפסיכואנליטית , התפקוד המוצלח של התלמיד בכיתה מוגדר על פי רמת האיזון המושגת בין צרכיו ודחפיו , מצד אחד , לבין הנורמות החברתיות המקובלות , מצד אחר . במהלך תפקוד תקין התלמיד מודע לקונפליקט הקיים בין דחפיו לבין הנורמות המקובלות ומצליח למצוא איזון ביניהם . השגת איזון כזה כרוכה בוויתור על סיפוק צרכים מידי . אחת מהנחותיו של פרויד טוענת , ש '' הסימפטומים הנוירוטיים הם תוצאה של קונפליקט שבא דרך סיפוק חדש של הליבידו . שני הכוחות שנתפלגו מזדמנים שוב בסימפטום , וכאילו משלימים ביניהם על ידי הפשרה של התהוות הסימפטום . משוס כך , כוח התנגדותו של הסימפטום גדול כל כך : הוא נתמך על ידי שני הצדדים . וכן ידענו שהאחד משני היריבים של הקונפליקט הוא הליבידו שלא בא על סיפוקו ונדחה על ידי המציאות , ומוכרח עתה ( ההדגשה אינה במקור ) לבקש לו דרכים אחרות לסיפוקו" ( פרויד , , 1934 עמ' . ( 318 מכאן , ש"היות ממושמע" הינו מצב שבו התלמיד מצליח לגבור על יצריו ולהתנהג בהתאם לנורמות החברתיות הנדרשות ממנו במערכת הבית ספרית . התנהגות מפריעה מצביעה בדרך כלל על קונפליקטים ועל סיבות חבויות ואיננה התנהגות אישית מרושעת ...
אל הספר