זלדה היתה בררנית מאוד בחשיפת חייה הפרטיים , גם בפני קרובים וידידים , ועל אחת כמה וכמה בפני מראיינים , שהירבו לבקשה בתקופה שבה זכתה לפירסום . רשימות ביקורת היתה מקבלת לרוב במשיכת כתף , בקריאות תימהון וב'לא דובים ולא יערי משועשע . עיוות העובדות הממשיות הנוגעות לחייה החריד ודיכא אותה . ספק רב אם היתה דעתה נוחה מכיוון זרקורים אחרי מותה אל פרטי פרטים בחייה . זלדה לא השאירה צוואה בנוגע לחלוקת רכושה - רכוש היה לה תמיד עניין בטל - אך היא ביקשה לשרוף חלק ניכר מעיזבונה האישי . היא ביקשה גם שלא לפרסם את מכתביה האישיים לפני שתחלופנה עשרים שנה מיום מותה . האם אפשר להבין את שירתה של זלדה גם בלי להכיר את תולדות חייה ואת אישיותה ? עובדה היא , ששירת זלדה משאירה רושם גם על אנשים שאינם יודעים הרבה על חייה . עם זאת נראה לי , שאי אפשר להבין את אופיה המיוחד של שירת זלדה ואת התשתית הנפשית והרעיונית שלה , על רקע השירה העברית בארץ , בלי לדעת על הרקע המשפחתי שלה , על אורח החיים שניהלה ועל הכאריזמה האישית שלה . הפרטים הביוגרפיים שיובאו כאן נועדו לשרת את הקריאה בשירתה . חייה ואישיותה של זלדה ראויים למחקר בפני עצמ...
אל הספר