השלמים ביותר מכין התאומים הזהים הם שלישיית האפרוחים הישנים , הנסתרים בתוך שלוש הביצים שב"קןן צפור" ( ביאליק , תשכ"א : י . ( בשיר זה , שנועד לקטנים ביותר שבין שומעי "שירים ופזמונות לילדים , " האפרוחים ישנים במרכז עולמם המושלם , זהים לחלוטין זה לזה , נטולי תודעת "אני" המבדילה את האחד מן ה"אחר . " בעולמם זה , הכול מקושר בכול : לציפור יש קן הנתון "בין העצים , " ובו יש "לה שלש ביצים , " ובכל אחת מביציה " ישן לו אפרוח זעיר . " הציפור-האם היא המקשרת והמחברת את כל מרכיבי העולם . בשונה מן האפרוח הישן , התודעה ההולכת ומתעוררת היא תודעתו של הילד הדובר , המגלה את צפונות היער ועמם את שני הקטבים הסותרים של העולם - השינה והמוות . " הס , פן תעיר " ! אומר הילד ( ואפשר שהדברים נאמרים לו על ידי דובר סמוי ויודע-כול ) כשעה שהוא הולך ומתקרב אל לב היער ואל עיקר קיומו - אל האפרוחים שבקן . המהפך התודעתי נשמע לא רק מן המילים אלא גם מן המבנים , מן הצלילים ומן המקצבים . ואמנם , בכית הראשון ומעט אחריו חוזרים ונשמעים בשיר הזעיר צלילי ציוצים רעשניים , "קן לצפור / בין העצים / , ובקן לה / שלש ביצים / , ובכל-ביצה , " ....
אל הספר