פרק ג עניינים של חיים ומוות

מן העיקרון של "וחי בהם " עולה שאלה הלכתית הרחוקה מרחק רב מדיני הכשרות . מתוך חובתו של אדם לשמור את חייו משתמע כי ליהודי אסור לטרוף את נפשו בכפו . למעשה , על פי כל הרשומות הקיימות , מספר ההתאבדויות בקרב יהודי מזרח אירופה בתנאים הלא אנושיים בגטאות היה נמוך עד להפתיע . ואף על פי כן שאל יהודי שומר מצוות אחד את הרב בגטו קובנה שאלה : הוא מבקש להתאבד - האם רשאי הוא לעשות זאת ? ברי לו כי בתנאים רגילים ההתאבדות היא חטא . אבל עכשיו , משמצאו להם הגרמנים שעשוע - לרצוח ילדים לעיני הוריהם , הוא אינו מסוגל לשאת את המחשבה שדבר כזה עלול להיות מנת גורלו . ולא זו בלבד אלא שאם ימות בגטו ולא יצא עם המגורשים , יזכה שיביאוהו לקבר ישראל . בתשובתו הסתמך הרב על מקרהו של שאול המלך , שנפל על חרבו כדי שאויביו לא יתעללו זי וקיבל את טיעונו של האיש ופסק שמותר לו על פי ההלכה לשים קץ לחייו . עם זאת עמד הרב על כך שפסיקתו לא תפורסם ברבים ; אסור שאנשים יתייאשו ויאבדו את ביטחונם באלוהים . ואם כי על פי היהדות אל לו לאדם להתייאש לעולם , לא אפשרו דרישות ההלכה ליהודים לשכוח מהו מצבם לאשורו . ביטחון באלוהים אין פירושו התכחשות ...  אל הספר