אריסטו מאחר שרואים אנו , שכל מדינה - שותפות היא , ושכל שותפות קיימת לשם השגת איזה טוב ( שהרי עושים כל בני האדם כל מה שהם עושים כדי להשיג מה שנראה להם כטוב , ( ברור שאם כל השותפויות מכוונות לאיזה טוב , הרי השותפות שהיא עליונה על כולן ושהיא מקיפה את האחרות כולן מכוונת , ובמידה יתירה , אל הטוב שהוא עליון . שותפות זו היא הנקראת מדינה והשותפות המדינית ... גלוי אפוא שהמדינה נמנית עם הדברים הטבעיים ושהאדם הנו בעל חיים מדיני [ פוליטי ] על פי הטבע [ היכולת לדיבור תבוני , ללוגוס , מאפשרת לבני האדם לעצב עבור עצמם הסדרים פוליטיים שמיטיבים את התנאים למימוש אנושיותם . ! ומי שאין לו מדינה - על פי הטבע ולא על פי המקרה - הריהו או פחות או יותר מאדם ... טבעית אמנם בכל בני האדם השאיפה לשותפות מדינית ; ואולם הראשון שהקים אותה , העניק להם את הטובה הגדולה ביותר . כי כמו שהאדם , משהגיע לכלל שלמותו , הוא הטוב שבבעלי החיים , כך כשנפרד הוא מהחוק והיושר הריהו הגרוע מכולם .
אל הספר