ספר שני פרק א אלה הם אפוא הדברים שעל בסיסם צריך לעודד ולעכב , לשבח ולגנות , לקטרג ולסנגר , וכאלה הן ההשקפות וההנחות שניתן להשתמש בהן כאמצעי שכנוע לאותם עניינים ; כי ההחברים נסבים על אודותיהם ומסתמכים עליהם , אפשר לומר , בהתאם לסוגו המיוחד של כל נאום . והואיל והרטוריקה מכוונת להכרעה כלשהי ( שהרי המועצה עניינה להכריע , וגם המשפט הוא הכרעה , ( חייב הדובר לדאוג לא רק לביסוסו ולאמינותו של הטיעון , אלא גם לאופן שבו יוצג הוא עצמו ולעמדה שאליה יובא השופט . כי מבחינת השכנוע - בעיקר בתחום הנאום המועצתי , אך גם בנאום המשפטי - יש חשיבות מכרעת לשאלות איך מצטייר הדובר , הן מצד תכונותיו שלו והן מצד עמדתו כלפי השומעים , ומה היא עמדתם הרגשית של השומעים . האופן שבו מצטייר הדובר מועיל במיוחד בתחום הנאום המועצתי ; בנאום המשפטי מועילה במיוחד העמדה הרגשית של השומעים . כי אותם דברים עצמם לא ייראו זהים לאדם שונא או אוהב , כועס או מפויס ; הם ייראו שונים או שוני מוחלט או שוני במידה . אדם אהוב העומד לדין ייראה או חף מפשע או אשם במידה מועטה , והיפוכם של הדברים באדם שנוא . אם הדבר העומד על הפרק נעים , הוא ייראה כצ...
אל הספר