ה . התימאטיקה של הנאום : נאום מועצתי , ייצוגי ומשפטי הרטוריקה אפוא , בניגוד לדיאלקטיקה , קשורה קשר הדוק מאוד לנסיבות האמירה , לסיטואציה התקשורתית . אבל תכונה זו קובעת לא רק את המבנה הלוגי הפחות מהודק ואת האינטנסיביות הריגושית של הטיעונים , אלא גם את תחום הנושאים שעליהם אפשר להחיל את הרטוריקה . פורמאלית אלה הם התחומים שבהם אין מצבים ברורים של ידיעת אמת או שקר ; למעשה אלה התחומים שבהם שולטים הרצון והאינטרסים , תחומיה של ההתנהגות האנושית החברתית . האספקט הנושאי הזה קובע את החלוקה הז'אנרית של הרטוריקה . שכן החלוקה הז'אנרית הפנימית אינה מבוססת על דפוסים לוגיים שונים , או על שיטת שכנוע שונות , אלא דווקא על המאטריות שביחס אליהן מופעל אקט השכנוע . אבל אריסטו , כדרכו , מנסה להפוך גם את החלוקה המטריאלית והאמפירית הזאת לחלוקה שיטתית , הכרוכה באנאליזה של מושגים . ועל כן הוא גוזר גם את החלוקה הזאת באופן לוגי לחלוטין מן התפישה של הרטוריקה כפי שפותחה עד כה . הנואם שואף תמיד להשיג מנמעניו הכרעה כלשהי . ההכרעות יכולות לגעת בשלושה סוגי עניינים . [ א ] עניינים שהיו בעבר ונשלמו - אשם לא אשם צודק לא צודק <...
אל הספר