מבוא ראשיתה של גולת כבל בהגליית יהויכין מלך יהודה ומקורביו ולאחר מכן הגליית רבים מתושבי ממלכת יהודה על ידי נבוכדנאצר מלך בבל עם חורבן ירושלים בשנת 586 לפני הספירה . מאז ועד תקומת מדינת ישראל ב , 1948 והעליה ההמונית שבאה אחריה , לא פסק היישוב היהודי בבבל . שיבת ציון בראשית הבית השני , כמה עשרות שנים לאחר חורבן הבית הראשון , לא החזירה מבבל לארץ ישראל אלא חלק קטן מן הגולים . אותו זמן החל להתפתח שם מרכז יהודי חשוב , כעל הנהגה עצמית משלו , שלאחר מכן , כימי חכמי התלמוד , יצר יצירה רוחנית שהטביעה חותמה על תולדות ישראל כולן . לשיא מעמדה הגיעה יהדות בבל בימי הגאונים , תחת שלטונם של העבאסים , שהעבירו את בירתה של האימפריה האיסלאמית מדמשק לבגדאד . בתקופה זו הגיע לשיאו גם המאבק בין ההנהגה היהודית בבבל , שבראשה עמדו ראשי הגולה שטענו למוצא מבית דוד וגאוני ( ראשי ) ישיבות סורא ופומבדיתא , לבין ההנהגה שבארץ ישראל , שבראשה עמדו ראשי ישיבות גאון יעקב בירושלים . מאבק זה הסתיים בעדיפות ברורה של המרכז הבבלי , ומסורותיה של ארץ ישראל נדחו ברובן מפני מסורותיה של בבל כתחומים שונים של חיי היהודים , שהן אשר נתקב...
אל הספר