זאב םפראי הקהילה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד הציבור היהודי בארץ ישראל נהנה בתקופת המשנה והתלמוד מזכויות אוטונומיות מרחיקות לכת ומפליגות . להוציא תקופה קצרה של גזירות דת , השלטון הרומי הכיר ביהדות כדת מוכרת , כל טקסי הדת הותרו , מבני הפולחן נהנו לפחות מהגנה פורמלית , ומנהיגי הדת זכו להכרה ולכבוד . לציבור היהודי היה מעמד כלשהו כעדה לאומית , והנשיא והסנהדרין נחשבו כנציגי העם , לפחות לצורך מספר נושאים . הקהילה היהודית המקומית נהנתה מאוטונומיה ומחופש פעולה מלא . בידינו עשרות ומאות עדויות על חיי היום יום בקהילה , ואף על פי כן כמעט שאין במקורות רמז למיפגש עם נציגי השלטונות , להגבלות שאלו הטילו בחיי היום יום על נציגי הקהילה , או לעזרה שהוגשה לפעילים המקומיים על ידי שלטונות הצבא או מוסדות הערים היווניות שבארץ ישראל . ניתן היה לצפות שאנשי השלטון יהיו מעורבים בחיי הקהילה , וקשה להניח שבאימפריה טוטליטרית וריכוזית כמו האימפריה הרומית לא התערבו נציגי השלטון בחיי היום יום בקהילה אילו היה להם עניין בכך . לפיכך ניתן להסיק , שלשלטונות לא היה עניין בנעשה בתוככי הקהילה היהודית . 1 לספרות כללית על הקהילה ...
אל הספר