על גבולות מרותה של החברה על היחיד מי היכן אפוא מתחילה הגבול מרותה הנכון והצודק של החברה לריבונותו ? איזה של חלק היחיד מחיי על האדם עצמו יש ? להקצות לאינדיבידואליות ואיזה חלק לחברה ? כל אחד משניהם יקבל את מנת חלקו הראויה אם יינתן לכל אחד מן השניים מה שנוגע אליו ביותר . האינדיבידואליות צריכה לקבל אותו חלק בחיים שהוא עיקר עניינו של היחיד - והחברה אותו חלק שהוא עיקר עניינה של החברה . אף על פי שהחברה אינה מיוסדת על חוזה , ואף על פי ששום טובה אינה צומחת מכר שממציאים חוזה כדי לגזור ממנו התחייבויות חברתיות , הרי כל מי שמקבל את הגנת החברה חייב בתמורה על ההטבה , ועובדת החיים בחברה כופה ומחייבת כל אדם לשמור על אורח התנהגות מסוים כלפי השאר . התנהגות זו מתבטאת , ראשית , בהימנעות מפגיעה באינטרסים של הזולת , וליתר דיוק - באינטרסים מסוימים שמכוח התניה משפטית מפורשת או מכוח הגנה שבשתיקה יש לראות בהם זכויות - ושנית , בכר שיהיה כל אדם נושא בחלקו ( שייקבע על פי איזה עיקרון של יושר וצדק ) ביגיעות ובקרבנות הנדרשים להגנת החברה או הנמנים עמה מפני פגיעה והטרדה . החברה רשאית לאכוף את התנאים האלה בכל מחיר על אלה...
אל הספר