תרגום התהלים למנדלסזון א משהתחיל משה מנדלסזון לשמש את הספרות הגרמנית , ראה חובה מיוחדת לעצמו לזכות ספרות זו בספר התהלים . חובה כפולה י כלפי חוץ וכלפי פנים . בקש להיות גואל התהלים ומשחררם מכבלי הפרשנות התיאולוגית , הישראלית והנוצרית כאחת . גישתו של מנדלסזון לתהלים היתה בעצם מהותה גישה ספרו ת י ת פ י ו ט י ת , נתכוון ליתן לבן המאה הי"ח — שלבו נתעורר לקראת הרגשת היופי —את ספר התהלים כספר שירה ישנה חדשה . בקש להיות מחדש ריתמוס התהלים במאה הי"ח . מתרגמיו הגרמנים של ספר זה תרגמוהו ופרשוהו דרך תרגום ברוח הכריסטולוגיה , המשיחיות , המסתורין או האליגורית . ומנדלסזון לא בקש אלא לעשותו ספר שירה צרופה . ספר שירה — ולא ספר מחשבה , לא ספר דת , לא ספר מסתורין ומשיחיות . אגרתו האחרונה של מנדלסזון , מעין צוואתו ( ולא ידע הכותב שאלה הם דבריו האחרונים שבכתב , ( זו שהריץ לסופיה בקר ( כ"ז בדצמבר לשנת ( 1785 מסיימת בהימנון זה לספר התהלים : '' אנו שרים לנפשנו . אחד החכם ואחד הכסיל . האם קראת מימיך את התהלים בבחינה זו ? דומני , כמה תהלות ראויות שתושרבה בהתלהבות אמת ( וואהרער ערבויאונג ) ע"י המשכילים בתכלית...
אל הספר