פרק שמונה עשר פריצת גבול המסתורין בין מלכות השמים והארץ : התפילה ב " דבקות " וב " כותה " התפ » לה כאמצעי המתנה את הצלחת מעשיו של אדם להצלחת דרכו עיוננו בכל פרקיו של ספר זה התמקד בתכנים הרעיוניים של התפילה ובשירה הרגשית המביעה תכנים אלה . מבחינת ההתקבלות וההיענות ראינו שהתפילה , כסוג של שירה , יוצרת תוך כדי הבעתה את חוויית ההתקרבות לאלוהים , המלך הנורא והאב האוהב , הדן בצדק והמרחם על עובדיו כעל בניו . הנפש מתמלאת בחוויית זיקה אינטימית זו בוודאות שהתפילה לא רק נשמעה אלא נענתה בחיוב . היא מאשרת את גאותם של רגשות אושרה בדברי תודה , שבח ותהילה לאלוהים "המגביהי לשבת . המשפילי לךאות בשמים ובארץ" כי הוא "מקימי מעפר דל מאשפת ןךים אביון להושיבי עם נדיבים עם נךיבי עמו . מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה , הללרה" ( תהלים קי"ג . ( 9-5 בזמנים כתיקונם , כאשר חיי העם , חיי הקהילה וחיי בניה יחידיה מתנהלים במסלולם הטבעי ולא נתקלים באסונות חריגים שההתמודדות איתם תובעת כוחות נפש העולים על אלו של בשר ודם רגיל , די למאמינים עובדי ה' בהיענות שהם חווים בעבודתם ובתפילתם עצמה . ניסיון חייהם היום יומי מוכיח להם שאל...
אל הספר