פרק ארבעה עשר השירה בתנ " ד לסוגיה כמקור לתפילה לשון של שירה אל מול לשון של תקשורת מבחינת תכניה , התפילה היא הישפטות האדם לפני האלוהים על פי תורת הברית והבעת הבקשות הנובעות מצורכי קיומו , מילוי ייעודו ואושרו כיחיד וכבן משפחתו , קהילתו ועמו . מבחינת חובותיו של האדם לאלוהיו , שהן ציפיות האלוהים ממנו על פי הנאמר בתורת הברית , התפילה היא עבודתו והיא גם צורכו העליון של האדם : הן מבחינת תכונת הנפש , שאלוהים נפחה בגופו מרוחו , והן מבחינת השליחות שלשמה נברא , והגשמתה היא ייעודו , שלמותו ואושרו . אך באשר לצורת ההבעה החווייתית של שתי הבחינות הללו , שנדונו בפרקים הקודמים , התפילה היא אמירת "שירות ותשבחות" לפני האלוהים . "שירות" לשון רבים , כי המונח הזה כולל סוגים שונים : שירה שבה המתפלל "שופך את נפשו" ומביע את מכאובו , כיסופיו ותקוותו ; שירה שבה הוא "מתחנן" לעזרה ו"משווע" לישועה ; שירה שבה הוא "מודה" לאלוהים ו"מהלל" אותו על טובו ועל ישועתו ; שירה שבה הוא מתעלה לדעת את האלוהים על ידי הפנמת הוראתו ומצוותו ; שירה שבה הוא זוכר את מעשי האלוהים כמלך וכאב לעמו ולכל בניו בהוליכו אותם להגשמת ייעודם , ושיר...
אל הספר