פרק שמיני הפואטיקה של "קריאת שמע" ותפילת "שמונה עשוה " התפילה כמטלה הלכתית של חכמי ישראל לאחר החורבן העיון ב"קריאת שמע" ובברכותיה כיחידה ספרותית שלמה מגלה בה היגיון רעיוני וצורני מגובש . מטרתו היא לספק את צורכו של אדם מישראל להתפלל אל אלוהיו מזה , ולקיים את מצוות "עבודת האלוהים" המוטלת עליו מזה , בתנאי הגלות . היתה זו מטלה הלכתית שחכמי ישראל התמודדו איתה החל בימי שיבת ציון הם ימי עזרא ונחמיה , באותם כלי יצירה שבהם הפיקו את התורה שבעל פה , המתייחסת לנסיבות הזמנים המתחלפות , מתוך התורה שבכתב העל זמנית . השאלה היתה מה ראוי לאדם מישראל להגיד לפני אלוהיו , וכיצד עליו להגיד זאת , כדי שמשאלתו שאלוהים "המסתיר את פניו" מעמו יחזור ויגלה אותם , יחזור ויגאל את עמו בתוך כלא גלותו ואחר כך ממנו , כשם שגאלו בצאתו ממצרים . הגדרה זו של המטלה הספרותית הלכתית מניחה שהתפילה היא אומנות , כלומר , חוכמה מיוחדת שמפתחים על ידי שילוב של שני סוגי שיקול דעת בשני תחומים : תחום ההוראה הסמכותית המעוגנת בתורה שבכתב ובפרשנות התורה שבעל פה עד אותו זמן , כדי לומר את הראוי והרצוי בעיני האלוהים , והתחום של ניסיון החיים של ...
אל הספר