פרק שני התפילה כצוות התבטאות ראשונית של נפש האדם " ו » צר את האדם עפר ויפת באפיו נשמת ח"ם " תפילת הקבע שבסידור היא יצירת הגלות , אולם חומריה שאובים מכל רובדי היצירה הקנונית של עם ישראל ובראש וראשונה התנ"ך . נאמר לעיל שעבודת האלוהים הקבועה על פי התורה שבכתב התמקדה בקורבנות , במנחות ובנסכים , אך דברים שהם בגדר של תפילה : הווידוי , הברכות והתהילות , ליוו את העלאתם ופירשו את משמעותם . חשובה מזה היא העובדה שהתפילה האישית מתועדת בסיפורי התנ"ך והיא קודמת לקורבנות כביטוי ישיר של יחס האדם , היודע את היותו נברא , אל האלוהים בוראו - שהוא במובן זה אביו ומלכו . התפילה האישית המתועדת בתנ"ך בוקעת מלב האדם בעתות משבר . היא "צעקה" ישירה , הכרחית וראשונית , ובזה היא קודמת לקורבנות , שנלוו לתפילה במאמץ לרצות את האלוהים במעשים שאלוהים ציווה עליהם על ידי כוהניו ונביאיו . ביסוד התפילה האישית כמחווה קיומית מונחת תודעת זיקה קיומית דו צדדית בין האדם לאלוהים וביסוד תודעת זיקה זו מונחת תורת אדם ( אנתרופולוגיה ) שכוננה ופירשה אותה . תורת אדם זו גלומה , כמובן , במיתוס הבריאה של התנ"ך ( בראשית פרקים א' ו ב . ( ' שנ...
אל הספר