בפתח השעו בדומה לתפקודה של ספרות הנבואה בשירה כן גם ספרי הכתובים הבלתי סיפוריים , כגון ספרי השירה תהילים , שיר השירים ואיכה , וכגון ספרי החכמה המכתמיים משלי וקוהלת , משמשים את השירה המקיימת זיקה אליהם בעיקר כמקורות בלתי נדלים של ציורים ורעיונות המושאלים מהם לצרכים אחרים ומאוחרים . עצם השאילה הזאת חשופה יותר מאשר בשירים המתייחסים אל חלקי המקרא הסיפוריים מאותו הטעם שצוין בדיון בשירים הנוגעים בספרי הנביאים ה"גדולים" שאינם סיפוריים . 1 במרבית המקרים הצרכים המאוחרים מתגלים בגוף השיר במפורש ולא רק במובלע , אך אפילו במקרים הנדירים ' הנראים כצמודים כליל למקרא , הצגת הדברים משקפת את זווית הראייה המאוחרת של המשורר . כך , למשל , שירו של אמיר גלבע ( 1963 ) שבלת מתהלים ס '' ט , אשר כמעט שאין בו חלקה הפנויה מפסוקי הפרק המקראי 2 שמצוין בכותרת , מבטא בכל זאת דבר מפתיע , מאוחר ושונה לחלוטין
אל הספר