פרק ב כבואי החוזר : T כל הךבךים השחוךים שחזו נביאים מתבקעים אלי מוחשים כבךאי החוזר כל דברי הנחמה הם נצנים לבנים מרחפים פךיכים על מי שלוה ןתךה . ( יונה , גבריאל פרייל ) א העיון בשירים המקיימים קשר אינטרטקסטואלי עם ספרי הנבואה המובהקים , שהם ספרים נאומיים ולא סיפוריים , מראה שגם כאן השירה נמשכת אחרי היסוד הסיפורי בכל מקום שהוא בכל זאת מתגלה . תופעה זו של ההימשכות אחר הסיפור גם בספרי הנבואה המובהקים בולטת כבר בפואמה ההשכלתית של יל"ג צדקיהו כבית הפקודות , ( 1884 ) והיא נמשכת עד היום . כך למשל , הסיפור על אמציה כהן בית אל המגרש את הנביא עמוס אל ארץ יהודה כדי שיינבא שם ולא בישראל ועל תשובת עמוס למגרשו ( עמוס ז , ( 17-10 אשר תופס מקום שולי בספר עמוס בהשוואה לדברי הנבואה הממלאים אותו , דווקא הוא , ולא דברי הנבואה של עמוס , משמש אינטרטקסט הבונה את שירו של ביאליק חוזה לך ברח ( תר"ע , ( שעוד יידון בהמשך הפרק . אל סיפור זה , מכוון המשורר באמצעות הציטוט שבכותרת וציון מקורו המדויק , באמצעות המערכת הציורית ובאמצעות הנימה הסגנונית החריפה המאפיינת את תשובת הדובר למגרשיו .
אל הספר