נספח ג : הלבנת פנים בפנים הערנו , כי אך שהלבנת פני חברו ברבים אינה מצווה מפורשת בכתוב , רוממוה חכמים עד כדי לומר שמוטב שיטיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים . בכתובות סז ע"ב מובא סיפור מרגש , ממנו עולה לכאורה שמר עוקבא קיבל את הדברים כפשוטם : מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא . יום אחד אמר : איזיל איחזי מאן דעביד בי ההוא טיבותא . ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא . אתיא דביתהו בהדיה . כיון רחזיוה דקא מצלי ליה לדשא , נפק בתרייהו רהוט מקמיה . עיילי לההוא אתונא דהוה גרופא נורא . הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא . אמרה ליה דביתהו : שקול כרעיך אותיב אכרעאי . חלש דעתיה . אמרה ליה : אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי . ומאי כולי האי ? דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב , ואמרי לה : אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא , ואמרי לה : א"ר יוחנן משוס ר' שמעון בר יוחי : נח לו לארם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים . " 277 ואולם בסנהדרין עד ע '' א נאמר : "כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ולא תהרג יעבור ואל יהרג , חוץ מעב...
אל הספר