המדיה והמח החושב רופא המקבל רשיון לעסוק במקצועו נשבע את שבועת היפוקרטס שלעולם לא יגרום נזק לחוליו . אם הוא טועה ובטעותו נמצא שמץ הזנחה הוא מסתכן באבדן רשיונו , שמו הטוב וחיסול חייו כרופא . העיתונאי אינו יכול לאבד את מקצועו מכיוון שאין מקצוע כזה . זהו עיסוק ללא חובות או מגבלות . הוא אינו מחייב לימוד , התמחות או שבועה כלשהי . לעיתונאי מותר לעשות ככל העולה על רוחו . להגזים , לעוות ולהסתיר . עיתונאי הוא אדם שמיליונים קוראים את דבריו ומאזינים לו ולכן כוחו להרע עולה לאין שיעור על זה של רופא או מורה . זוהי הפעם הראשונה בתולדות האנושות שמשהו מקבל לידיו כוח אדיר ללא בלמים ומגבלות . וכח ללא מגבלות תמיד נוצל וינוצל לרעה , ובמקרה של העיתונאי כוח זה מנוצל לפרסום ולעשיית כסף . כך הפכה העיתונות מכלב השמירה של הדמוקרטיה לדיקטטורה שאין עליה כלבי שמירה . הפניה המתמדת של העיתונים והתקשורת למכנה המשותף הנמוך ביותר של האנושות מהווה סכנה לתרבות ולציוויליזציה . הנה היפותזה : ככל שאדם משפיע יותר על חיי כך אני יודע עליו יותר ! נבדוק אותה . ד' שוקלי , ו' ברטאנד , ג' ברדין , ( Bardeen B . Shockley , W . Brattand...
אל הספר