הייתי כעלה נידף הריאיון עם יוחאי התקיים אחרי התאוששותו ממחלת הדנגי , שאליה נחשף בהודו . הוא אמר שבכוונתו להמשיך את מסעותיו , הפעם באפריקה , שאינה נחשבת ליבשת הנגועה במחלה זו . יוחאי השתחרר מהצבא אחרי שירות בחיל המודיעין ביחידה המוגדרת כקרבית . אחרי השחרור עבר קורס נגרות ועבד בדרום הארץ , במקום שהיה בו בשנת שירות לפני הגיוס . כצעירים אחרים הוא חסך את דמי עבודתו ויצא למסע שאחרי הצבא . יוחאי מעט ביישן , אך פתוח ולבבי , גבה קומה , חסון ונראה נערי . הוא סיים את לימודיו בבית ספר פתוח - דמוקרטי , מקום שלדבריו "קצת שונה , שהבגרות בו היא לא הערך העליון . " הוא השלים את כל הבגרויות ב"ציונים מאוד גבוהים במאמץ מינימלי . " בתיכון מיעט לקרוא והרבה לעסוק בספורט : כדורסל , סקייטבורד ועוד . את בית הספר התיכון תיאר כחוויה , כמקום ש"פתח לפני אופקים חדשים . " אביו של יוחאי הוא איש עסקים , והשניים נפגשים במזרח לטיול משותף אחרי שהאב התפנה מעסקיו שם . הבן חסון ונמרץ , והאב בעל כושר גופני טוב . הם יוצאים יחדיו להימליה ומטיילים שבועיים . במהלך הטיול יוחאי הצעיר נתקף בדנגי . הם מתייעצים עם רופאים מקומיים ואלה ל...
אל הספר