סיכום

סיכום הפרשנות של חז"ל ושל הפילוסופיה לסיפור בריאתה של האישה הנה על טהרת השיח הגברי , ואילו שירת הנשים מוסיפה לשיח זה את נקודת המבט הנשית . תהא זו הפחתה בלתי-מחמיאה לראות את מותר השיח הנשי בעצם קיומו של האיזון בין המינים , שכן צדק היסטרי איננו בהכרח צדק היסטורי ומידת הרחם איננה בהכרח מידת הרחמים . המשותף לנקודת מבטן של היוצרות דלעיל הוא הסכמתן לתפקיד הנשי המסורתי חרף עמדתן השירית העצמאית . שירה של א' אטינגר למשל מדגיש את השלכותיו של דפוס האנדרוגינוס כתוואי מפלג ולא מאחד , ושיריה של ג' חזן-רוקם מיטיבים להבליט את הפסימיות הנובעת מעצם קיומה של "ידיעה נשית . " כך , למרות שהאישה משתווה לגבר בתרומתה לזוגיות , אין בה כוחות לאחות את הקרע בזוגיות , ולמרות שהיא שווה לגבר בידענותה , חלקה בגופניות ובאימהות אינו מתיר לה לדבוק באשליה שאפשר להדביר את המוות . כשם שהמודעות לדפוס האנדרוגיני אינה מעלה ארוכה לפצע ההיפרדות האלימה לשני גופות שונים , וכשם שהשגת הבכורה אינה יכולה לכסות על הבוז הפנימי לבכורה ואת הזלזול בה , כך הידיעה המקיפה ביותר אינה יכולה לגבור על המרחק שבין ראשית החיים לאחריתם ובין לידה לשכו...  אל הספר
מכון מופ"ת