בתי המגורים בשל המחסור במקום באזורי הגטו צמחו שם בתי מגורים לשלוש , ארבע ואף חמש קומות , ולעתים התרחבו כלפי חוץ בקומות העליונות , עד שהבתים כיסו בחלקם את הרחובות . תופעה זו צמצמה את חדירת האור והאוויר לגטאות של פרנקפורט וורמס . ואולם תיאורו של נוסע שביקר בעיר גרמנית במאה ה 16 מצביע על קיומם של מבנים דומים ברבעים לא יהודיים : "לפנות ערב מטייל לו הנוסע שלנו בין הרחובות והסמטאות הצרות של העיר , מעליהם מרפסות תלויות , אשר כמעט נפגשות זו עם זו וחוסמות את קרני השמש של שעות אחר הצהריים , עד כי נדמה כאילו כבר הגיעה שעת הדמדומים ' . " תיאורי ? נים של בתי פרנקפורט משקפים את הצפיפות הקשה . ברוב החדרים היו מיטות , ובחדרים ששימשו למטרות אחרות במשך היום היו מיטות מתקפלות . ליהודים עניים יותר לא נותר מקום לארונות , וכתוצאה מכך היו הבגדים פזורים מסביב , או אוחסנו בשידות ואפילו בחביות . באופן כללי שימשו החדרים למטרות רבות ; גם בתנאי צפיפות פחותים מילא "בית החורף , " החדר שבו נמצא התנור , שורה של 19 שו '' ת שבות יעקב , חלק ב , סימן פד . 20 איידלברג , יהודי וורמס במאה ה , 17 עמ ' 21 . 99-98 מובא אצל פו...
אל הספר