פרק שני על אי מספיקותו של החוק

פרק שני על אי מספיקותו של החוק חברה פוליטית היא חברה שיש בה שלטון . אפשר להבחין בין שני היבטים של השלטון : כוח - או היכולת להכריע בני אדם לפעולה על ידי נטיעה של פחד מרתיע בקרבם , וחוק - הסדרתה התבונית של החברה . היחס בין שני ההיבטים האלה של הממשל אינו ברור כלל ועיקר . בתיאורה הראשוני של המדינה , הרמב"ם מציג את השליט כמי שאחראי על שניהם . למרות זאת , אין זה מובטח שבאישיותו של השליט תתקיים סינתזה שתאפשר לו לחלוש על שני היבטיו של השלטון גם יחד , ואז יש צורך ביותר משליט אחד . מכך עולה גם השאלה : מהו האיזון הראוי בין שני היבטיו של השלטון ? מצד אחד , כוח בלא חוק הוא עיוור , אך מצד שני , חוק בלא כוח הוא חסר משמעות . בפרק הנוכחי בכוונתי לבחון את התחום ואת הגבולות שקבע הרמב"ם לחוק , ובפרק הבא אדון בשאלת האיזון הנכון שבין הכוח הפוליטי והחוק . תפיסת החוק של הרמב"ם התורה ניתנה בצורה של חוק , ומאופיה המבני נגזרות מסקנות מסוימות . הרמב"ם רואה בחוק חטיבת כללים שתכליתה לאחד בין יחידים שונים במסגרתה של מדינה . במהלך הסדרתה של המדינה נפגעים בהכרח יחידים מסוימים . במידה מסוימת , היחיד והאישי חייבים להיזנ...  אל הספר