חטיפתו של הרצל יוסי ביילין משה ב3- ביולי 1904 הלך לעולמו בנימין זאב הרצל , הלוא הוא תיאודור הרצל , ובמותו הפך לנחלת הכלל - אותו כלל ציוני שרצה דברים שונים מאלה שביקש חוזה מדינת היהודים . מותו של האיש המיוחד והמוזר הזה ממלא תפקיד מרכזי בסיפור חייו . רבים ניסו לנחש מה עשוי היה לקרות אילו חי עוד כמה עשרות שנים : האם הייתה התנועה הציונית מתנערת ממנו בלחצם של אוסישקין ווייצמן ? האם היה חובר לישראל זנגוויל ולטריטוריאליסטים אחרים ? ושמא היה מסיים את חייו באמריקה כמו סירקין ? או שהיה מצליח לגבור על יריביו ולהמשיך את מהלך אוגנדה בקונגרס הציוני השביעי ? הרצל הופיע לשנייה על בימת ההיסטוריה היהודית ; הבזק של שמונה שנים מיום פרסום מדינת היהודים ועד קריסת לבו . איגרותיו , יומנו , דיווחיו העיתונאים , ספריו הבדיוניים והלא בדיוניים חושפים איש שזכה להארה : הוא גילה בעיה בדמות האנטישמיות המודרנית , הגיע למסקנה שאין לה תרופה מלבד עקירת היהודים ממקומות מושבם , ומצא 'פטנט' - פתרון אוניברסלי שיציל את היהודים ויפסיק את האנטישמיות . אגוצנטרי , הוזה , חוזה , ילדותי , תלוי בהוריו , חולה , מתוסבך , גאוני , מגוחך ...
אל הספר