מפסוקיו האחרונים של שלמה בן יוסף בן יוסף השתקן המופנם , היתה דעתו חריפה עליו . המוות שהתקרב אליו מיום ליום לא מצאו נבוך , אלא מרוכז אף יותר מכרגיל במחשבותיו , מהן מיצה את עיקריו וחישל את חיציו הרעיוניים בפסוקי סיסמאות אומרי כל : - 'אני הולך למות , ואני בכלל לא מצטער . מדוע ו מפני שאני הולך למות בעד ארצנו — . ' 'מחר אני הולך למות , למרות זה אני שמח . מדוע ן כי עשר שנים עבדתי בשביל רעיון הנשגב בשם " בית"ר . "' — 'למות או לכבוש את ההר . ' - 'למות , נגד מולדת , זה אפס — . ' 'מה זה מולדת - ? זה דבר שבעדו כדאי לחיות , ללחום וגם למות - . ' 'עבד הייתי לבית"ר עד יום מותי — . ' 'אלה ש"רוצים" יותר טובים מאלה ש"יכולים - . " 'אני מאמין שאחרי מותי לא יבליגו . ' — 'תל חי , חברים ! אל תפחדו . אני אמות כמו בי ת"רי עם שם ז'בוטינסקי על שפתי . ד"ש לשיין ולז'וראווין . תל חי — . ' 'חושבני , שאיני ראוי לכבוד הזה — להיות היהודי הראשון המומת על ידי המלכות בארץ ישראל . '
אל הספר