עפולה-תרפ" והרגשת הרגע שוב נשנתה אותה התמונה וההרגשה כמו אז - שוב ננעצו לפנתנו עשרות ומאות עינים , האורבות למוצא פינו ומוכנות לבלוע אותנו . הפנים החוירו מהתרגשות , הנשימה נעצרה לרגעים , והעינים - אלה העינים , הרואות את כול הנעשה , הרואות את פני הקהל השלוים , את הצחוק וההנאה , המשתרעת על פני כלם , אלה העינים , אשר הן תמיד כעין עד חי לכל מיני עלבונות - פתאום הבריקו ביתר שאת , ולא היה לאן לנעוץ אותן ברגעים הללו , פתאם הרדו למטה לקרקע , ולאט , לאט דעכה האש מקרבן מעין זו היתר , גם הרגשת הנפש ברגעים הללו . אף אחד מהמסובים לא ראה את ההתלבטות והכאב הצורב שבה , והיה רצון ברגעים הללו להעלם פתאם לבלי לראות ולהרגיש את מה שלפניך , לשקוע ולשקוע פתאם במקום עמידתך , ולכל הפחות להתחבא תחת כתפי חברך , אשר גם הוא התלבט כמוך .
אל הספר