העלייה ההמונית והתיאטרון הישראלי שמעון לב ארי באחד מסיוריו של שר החינוך והתרבות דוד רמז , ברחבי הארץ , כשנת , 1951 הגיע לביקור במושב צעיר של עולי תימן — מסילת ציון בפרוזדור ירושלים . כשהתארח באחד הבתים , הראה לו בעל הבית את ספרו של אברהם מאפו 'אהבת ציון . ' יחסו של העולה אל הספר היה כאל ספר קודש , כי היה כתוב כאותיות עבריות . כשחזר השר למשרדו , אמר לעוזריו בערך כך : 'כלום לא ראויים אלה לראות את פרשת "אהכת ציוך מוצגת על הבימה ? תקציב אינו מעניינכם . עשו הצגות ועשו הוצאות . ככל שתוציאו יותר — תצליחו יותר ! כלום יש לנו תפקיד נעלה יותר מאשר הפיכת השבטים האלה לעם ' ? כך הונח היסוד להבאת תיאטרון ליישובי העולים . כשנפטר לפתע השר , במאי , 1951 הפך רעיונו זה מעין צוואה . בקיץ של אותה שנה הוצגו שבע הצגות תיאטרון עברי לפני כשלושים אלף עולים חדשים , במרכזים שונים בארץ . בין הצגות אלה ; 'יעקב ורחל' בביצוע תיאטרון 'אוהל , ' ו'בערבות הנגב' בביצוע תיאטרון 'הבימה . ' היתה זו פעולה משותפת : צה"ל דאג להכשרת שטחים , להקמת בימות ולשמירת הסדר . משרד החינוך והתרבות הדפיס תוכניות בעברית , ביידיש , בספרדית ובע...
אל הספר