א . הדרשה האגדה מספרת , כי כאשר קרבו . בני ישראל לארץ , אמרה תורה לפני הקב"ה : ריבונו של עולם , כשנכנסים ישראל לארץ — מה תהא עליי כל אחד הולך לחרוש ולזרוע שדהו , זה p לכרמו וזה p לשדהו — ואני מה תהא עלי ? אמר לה י יש לי זיווג שאני מזווג לך , שבת שמו , שישראל בטלים בו ממלאכתם , והם נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועוסקים בתורה ' . אכן , כבר בימי בית ראשון נהגו בישראל ללכת בשבתות אל הנביא לדרוש את דבר ה . ' " מדוע את הלכת אליו היום , לא חדש ולא שבתי" ( מלכים ב ד , כג ) — שואל הבעל את האשה השונמית ההולכת אל איש האלוהים . מכאן שבשבתות ובראשי חודשים , ימי קרוא מקרא , היו הולכים אל הנביאים לשמוע בלימודים 1 ובעצרות , בשבתות , בבואם להשתחוות לה , ' היו מבקשים תורה ודעת מפי הכוהנים ומקשיבים לתוכחות מוסר מפי הנביאים . ייעודו של יום השבת כולו לתורה וללימודים , ליום שכולו "שבת ומנוחה לחי העולמים" ( סוף משנת תמיד , ( וזיקתו הייחודית לבית הכנסת ולבית המדרש באו לידי ביטוי מרבי בתקופת בית שני . פילון האלכסנדרוני 20 ) לפנה"ס 50 — לספה"נ ) מספר , שביום השבת נפתחים בכל עיר בתי מדרשות ובתי כנסת לאין ספור ...
אל הספר