רפורמה בתכנון הלאומי בישראל תכנון לאומי הוא דרך פעולה חברתית מאורגנת לשם השגת מטרות מוגדרות ולהגשמת מאוויים פוליטיים של עם ומדינה . הוא אינו משמש מטרה לכשעצמו , כי אם משרת אידיאה , אידיאולוגיה או מוטיווציה פוליטית , ומהווה כלי בידי הממשלה לבצע מדיניות ( אקצין ודרור . ( 1966 , תכנון לאומי מעצם טיבו אינו בבחינת נבואה , ואף לא מערכת של מצבים דמיוניים , כי אם מיומנות מקצועית המסוגלת לשרטט ולהתוות מציאות עתידית מתוך ראיה רחבה ומקיפה , תוך היכולת להתנתק מן המקרה הבודד המתקבל לעתים כעובדה הקובעת קבלת עמדה . התכנון הינו דרך חשיבה התופסת את המרחב כמכלול שלם של עובדות על רקע העבר ההיסטורי והמציאות בהווה , ומנסה להתוות דרכי פעולה בעתיד תוך הצגת חלופות סבירות , אפשריות והגיוניות , וזאת עם ידע רחב ובין דיסציפלינארי בנושאים פיסיים מגוונים . דרך חשיבה זו נוגעת בעיקר למרחב ואמורה לקבוע , למשל , אם להקים עיירות חדשות או לחזק קיימות ; היכן יש לשמור על קרקע חקלאית והיכן ניתן להפשירה
אל הספר