לעתידו של התכנון הלאומי מעת לעת מושמעת בקרב משרדי הממשלה ומוסדות ציבור , שעניינם תכנון ובניה , הדעה שיש להוציא את מינהל התכנון , המועצה הארצית לתכנון ובניה ואת הוועדות המחוזיות ממשרד הפנים , וכן את מינהל מקרקעי ישראל ממשרד התשתיות , ולהעבירם אל רשות חדשה לתכנון לאומי במשרד ראש הממשלה , צעד שיהיה מהפכני ביחסה של הממשלה אל התכנון הלאומי ואל עתידה של מדינת ישראל בהיבטים של פיתוח , בינוי , שימושי קרקע , איכלוס , הגירה פנימית , משאבי טבע , שטחים פתוחים ועוד . הצעה זו מובילה בעצם אל הצורך לחולל רפורמה בתכנון הלאומי בישראל , ואם כך - עולה גם השאלה , כיצד על התכנון הלאומי להיערך בשנות האלפיים ? לבניה ובאילו תנאים ; היכן לסלול כבישים חדשים ; לאילו כיוונים לפתח את ירושלים ; האם לרכז את רוב האוכלוסיה העירונית שבדרום הארץ בבאר שבע או לפזרה על פני כמה עיירות ; האם לאחד ערים כלוד ורמלה , למשל , או לפתחן בנפרד ועוד . התכנון הלאומי קובע למעשה את סדרי העדיפות של פעולות הפיתוח במדינה ושואף לכוון ביצוע של פרוייקטים כדי לאזן בין המציאות בשטח לבין הרצוי לאדם ולחברה . התכנון הלאומי אינו בעל יכולת ביצועית וא...
אל הספר