שבמישור החוף וההר . תוכניות המים של ישראל חייבות , לפיכך , להתרכז בעיקר בהשבת מי שפכים לשימוש חוזר , בהתפלת מים מליחים ובניצול יתר של מי נגר עיליים . לא יתכן , שמי השפכים המטוהרים , שהם המקור הזול ביותר לתוספת מים בישראל , לא ינוצלו כראוי . בעוד שההשקיה החקלאית במים מטוהרים הגיעה לכ 240 מיליון ממע"ק , יש עדיין מי שפכים ומי ביוב גולמיים רבים בלתי מטוהרים הנשפכים אל הים . בעניין זה הכינה נציבות המים תוכנית אב לשנים , 2010-2002 שעל פיה יהיה פיתוח נרחב של מיתקנים לייצור מים מטוהרים , וכמותם השנתית תגדל מ 280 מיליון ממע"ק בשנת 2000 ל 509 מיליון ממע"ק בסוף העשור . בין מומחי המים יש הסכמה על הצורך בשיפור משמעותי של איכות המים המטוהרים כדי שניתן יהיה להשתמש בהם גם למטרות שיקום נחלים והשקיית גינות וכן למנוע פגיעה בחקלאות עקב ריכוזי מזהמים ומלחים שיש בהם כיום . יש אף הסוברים , שכדאי להתפיל מים אלה כדי להביאם לאיכות רצויה . הניצול היעיל של מי שפכים להשקיה חקלאית , יחד עם יתר החלופות , הם הפתרון האפשרי הסביר והמיידי לשמירה על מאזן המים בישראל בעקבות שנות הבצורת הפוקדות אותה מעת לעת . משבר המים...
אל הספר