עניין מיוחד היה לאבות התכנון בעידוד ההתיישבות בפריפריה . בעת הקמת המדינה התגוררו 82 ° /» מן האוכלוסיה היהודית ברצועת החוף 11 % , בירושלים ו 7 ° 0 / בגליל ובנגב . בתכנון המרחבי לא חרגו הם אז הרבה מעבר לתחום ש"מדן ועד באר שבע . " פרוזדור ירושלים ההררי קיבל יעוד חקלאי בלבד , וכן גם כל הגליל . השתרעות אזורי התעשיה , תוואיי מסילות הברזל והפארקים למיניהם הגיעו בתוכניותיהם עד לבאר שבע בלבד . גם מישור החוף המזרחי יועד לפארק , ורק בשנות ה 60 העיזו המתכננים להציע את הקמתה של העיר מכבים , לא רחוק מקיבוץ נחשונים . הם ראו את הפריפריה של ישראל כשטח ציבורי פתוח המיועד בעיקר לשימור , ואילו במישור החוף התייחסו אף אל שטחי החולות כאל אזור בעל ערך טבעי , הם הירבו לייעד שטחים פתוחים ללא בינוי ודאגו לשימור המורשת ההיסטורית והארכיאולוגיה בכל מקום סביר . רעיונות לפיתוח יזום , שהעלו המתכננים , הובאו בפני הדרגים השלטוניים , אך לא תמיד זכו לקבל מהם הסכמה ועידוד . בפעולותיהם התחשבו הם במידה ניכרת במציאות הקיימת , אך גם ידעו לשמור ולהילחם על עקרונות תכנון מקצועיים אוניברסאליים . היתה להם אינטואיציה טובה בהכרת הש...
אל הספר