והצטמצמה , כפי שהראינו למעלה , כן הלך ונעלם טקס זה . בדורו של רבי יהודה המנהג כבר אינו ברור , ובדורות אמוראיים כמעט והשתכח . . 2 שורות במשנה במסכת ברכות ( ג ב ) אנו קוראים : "קברו את המת וחזרו , אם יכולץ להתחיל ולגמור [ קריאת שמע ] עד שלא יגיעו לשורה , יתחילו , ואם לאו , לא יתחילו . העומדים בשורה : הפנימיים - פטורים [ מקריאת שמע , [ והחיצוניים - חייביך . בתוספתא ( ברכות ב יא ) ובשמחות ( י ו ז ) מובא מקור זה בשינויים ובתוספות , ובהמשך הדברים אנו קוראים בתוספתא : "רבי יהודה אומר : אם אין שם אלא שורה אחת , העומדים לשם כבוד - חייבין . לשם אבל - פטורים ' . " יוצא ממקורות אלה כי לאחר קבורת המת - ובמקום שנערך מעמד ומושב , לאחר המעמד והמושב - היה קהל המלווים עומד בשורות . כשקהל המלווים קטן , די בשורה אחת , כשהקהל גדול יותר , עומדים בכמה שורות . כדי לעמוד בשורה יש צורך לפחות בעשרה גברים . כך נמסר משמו של יאשיה רבה ( תנא מן הדור הרביעי מן העיר הוצל שבבבל : ( "אין שורה פחות מעשרה בני אדם , ואין [ ה ] אבלים מן המניך ( בבלי , סנהדתן יט ע"ב ' . ( גם מדברי רבי שמעון בן אלעזר בברייתא בשמחות אנו למדים ...
אל הספר