של מת אלא דבריו של מת וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאץ בו . המהלכין אחר המיטה לא היו עונין אחריהן אלא דברים שיש בו . פירוש הדברים : מנהג ירושלים היה שהגברים היו הולכים לפני המיטה , המספיד ( כנראה ) היה משמיע בשבחו של מת והקהל עונה אחריו . מנהג יהודה , שהגברים הולכים אחר המיטה והמספיד מדבר בשבחו של המת - בץ דברים שיש בו ובין דברים שאין בו . אך הקהל - שהכיר את המת - עונה אחריו רק דברים שיש בו ) . מובן שלפי המנהג שהגברים הולכים אחר המיטה , היו הנשים הולכות לפני המיטה , ולהיפן . ( וכן אנו מוצאים גם בבבלי ברכות : "כשם שנפרעים מן המתים , כך נפרעים מן הספדנין ומן העונין אחריהן" ( בבלי , ברכות סב ע"ב ) - כאשר הספדן אומר דברים שאין בו במת . משתמע מכאן כי הקהל העונה אחר דברי הספדן , הם הנקראים "עונים . " . 3 טיפוח הטיפוח עניינו , כנראה , ספיקת כף אל כף , או כף אל ירך , תוך כדי העינוי אחר דברי המספיד או המקוננת . כן משמע מהתוספתא במועד קטן ( ב יז : ( "טיפוח - בידיים . "
אל הספר