א . מנהגים המלווים את ההספד מתקופת המקרא יש מקראות המעידים על הנוהג להספיד את המת . ההספד , לפי עדויות המקרא , נעשה לפני הקבורה ובעת הקבורה ונראה שנוהג זה היה מקובל וקבוע . את ההספד היו עורכים מספידים או מספירות מקצועיים . ההספד כנראה כלל בתוכנו קריאת צער על המת , כשמלת הצער "הוי" חוזרת בה . למשל : "וינח [ הנביא ] את נבלתו [ של איש האלהים ] בקברו ףספדו עליו : ' הוי אחי' | ( מלכים א י"ג , ל . ( או : '' בשלום תמות [ צדקיה ] וכמשרפות אבותיך , המלכים הראשנים אשר היו לפניך , כן ישרפו לך ו'הוי אדון' יספדו לך" ( ירמיה ל"ד , ה . ( בספרות התלמודית אנו מוצאים בצד ההספד שבפני המת , הסמוך לקבורה , גם הספד שנעשה לאחר הקבורה , ואף לאחר זמן רב . נתחיל דיוננו בהספד הסמוך לקבורה , ונסיים בהספד שלאחר הקבורה . אלא שלפני כן נברר מספר מושגים הקשורים להספד : 'עינוי ' , ' קינה ' , ' טיפוח ' , ' קילוס' ו'דברים' - מושגים שאינם בהירים דיים ויש לעמוד על משמעותם . אגב כך תתברר לנו גם מהות ההספד . כמה ממושגים אלה אנו מוצאים במשנה במועד קטן ( ג ח ט : ( אין מניחים את המיטה [ במועד ] ברחוב , שלא להרגיל את ההספד [ האס...
אל הספר